מגיפת הקורונה (Covid-19) בשנה האחרונה השפיעה על כל העולם כמו על מדינת ישראל. עירוב גבולות של רפואה, אפידמיולוגיה ופוליטיקה אפיינו את כל העולם. בישראל נכנסנו לתוך המגיפה בתקופה של חוסר יציבות שלטונית שבה נערכו ברציפות שלוש מערכות בחירות ואנו בפתח בחירות רביעיות.
מאמרנו עוסק בתפקיד הרופא ומעמדו הציבורי אל מול חופש הביטוי והבעת העמדה הפוליטית, במיוחד בתקופה כה סוערת.
סטודנטים לרפואה לומדים ביום הראשון של סבב הפסיכיאטריה שלהם או התמחותם בפסיכיאטריה כי אחד העקרונות החשובים ביותר הוא "שמירה על גבולות". כלל זה רלוונטי וחשוב בכל תחומי הרפואה. זה אמנם נראה אינטואיטיבי שנושא זה יכובד ויטופח בקרב רופאים, אולם קל מאוד לאבד גבולות אלה.
לצערנו הרב, ראינו לא פעם באירועי העבר מקרים שבהם רופאים נוצלו על ידי פוליטיקאים שהיו מעוניינים בתמיכתם, במיוחד נוכח הסטטוס שנלווה להם כאנשי מקצוע בתחום הרפואה. מעמדם זה נובע מהחוזה החברתי הלא כתוב שיש לקהילה עם הרופאים, הסכם בו ניצבת חובתנו כרופאים להקל על הכאב, הסבל ולנהל מחלות ונכות (1).
מעורבות פוליטית ישירה במסגרת התפקיד כרופא אינה ראויה, עקב השפעתו של הרופא על המטופלים שלו והכפופים לו.
דוגמה ברורה להפרה של הגבול הזה התרחשה בעיר בית שמש במהלך הבחירות לראשות העירייה. קבוצה של ארבעה רופאים ידועים ובולטים בקהילה, הקשורים בבירור עם קופות החולים ובית חולים אקדמי גדול, תמכו בגלוי, באופן מאסיבי והעניקו יתרון לא הוגן לאחד המועמדים מכוח מעמדם כרופאים בקהילה. תמיכה מסוג זה עלולה לגרום למטופלים רבים תחושות אי נוחות וריחוק, וכתוצאה מכך גם לפגיעה באיכות הטיפול הניתן להם.
לאורך ההיסטוריה היו אירועים נוספים, שכמובן אינם ניתנים להשוואה מבחינת עוצמתם והיקפם, של גיוס רופאים לצורך ניצול מעמדם ותפקידם כמובילי דעת קהל לצורך חיזוק עמדות פוליטיות, שלא צריכות היו להיות מגובות על ידי אנשי הרפואה. כך למשל, זכורות הדוגמאות הקיצוניות של גיוס הרופאים לקידום אג'נדות בגרמניה של שנות השלושים במאה הקודמת או אירועים נוספים שהתרחשו בארגנטינה, ברוסיה, בבחריין, בסוריה ובמדינות אחרות.
דוגמה קיצונית נוספת להתערבות רופאים בפוליטיקה של בחירות על ידי תמיכה במועמד אחד על פני אחר היתה "פרשת בארי גולדווטר" בארה"ב בשנות השבעים. האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית מתחה ביקורת חריפה, מטעמים אתיים, על רופאים (במקרה זה פסיכיאטרים) אשר השפיעו על עמדה ציבורית כאשר הביאו עדות פוליטיות דרך הערות כרופאים על כל מועמד ביכולתו להנהיג או לשלוט (4).
גבולות חלים על ההפרדה בין "זהות מקצועית ואישית" (5). גבולות כאלה מאפשרים ומולידים אינטראקציה בטוחה בין הרופא, המטופל והחברה, מונעים מכשולים ובלבול בין מושגים קליניים, אתיקה מקצועית, מעורבות פוליטית וניצול שלילי (6). גבולות מקצועיים תוחמים את מערכות היחסים של המטופל כפרט ושל החברה בכללותה עם הרופא, כך שיוכלו להתקיים באווירה מיוחדת ונקייה מכל אוריינטציה פוליטית. גבולות מבטיחים את הבטיחות והנוחות הנדרשים לצורך קיומם של יחסי אמון בין שני הצדדים לטיפול, בלעדיהם נשמט הבסיס לקיומו של הליך טיפולי מיטבי.
לכל רופא נתונה הזכות לחופש ביטוי, כמו לכל אדם אחר. עם זאת, בבואו להביע את עמדתו הפוליטית, על הרופא להפריד בין היותו רופא לבין היותו אזרח ככל האזרחים, שדעתו שווה.
על הרופאים להימנע ממעורבות בכובעם כרופאים במצבים שמחליפים פרקטיקה רפואית ועליהם לסרב לעשיית שימוש בהכשרתם ובמעמדם המקצועיים בתחומים שאינם רפואה (7). קיימים איסורים אתיים על רופאים בתחומים כמו עינויים, סיוע בחקירה, עריכת פרופיל בחירות, חיסול אופי מועמד או כל דבר אחר שאינו קשור למטרה אשר הרופא עבר לשמה הכשרה רפואית (6). באופן דומה, על רופא לסרב להשתתף באקטיביזם פוליטי מפלגתי שאינו קשור למלאכת הרפואה (8).
על רופא שמחזיק בתפקיד ניהולי או תפקיד אליו נבחר (כמו ועד רופאים או תפקידים בהר"י) מוטלת החובה לשמור גם על גבולות היותו בעל תפקיד או מנהל, ולא לחרוג או לערב את עמדתו הפוליטית בתפקידו או מעמדו כמנהל כלפי אנשי צוות הרפואה הכפופים לו או כלפי המטופלים שבמחלקה או במוסד הרפואי שתחת ניהולו.
מן העבר השני, ראוי לציין כי רופאים יכולים (ולעתים אף מצופה מהם) להיות מעורבים בתהליך הפוליטי על מנת לקדם את מערכת הבריאות, ובתוך כך על מנת להשיג תנאים ומשאבים טובים יותר עבור המטופלים שלהם, חינוך טוב יותר של הקהילה במניעת מחלות וניהול קליני מיטבי, לדרוש שוויון של שירותי בריאות לכולם וכיוצא באלה (8,9).
נסכם את מאמרנו בציטוט מתוך כללי האתיקה הרפואית בדבר חופש הביטוי ושמירת כבוד המקצוע:
לרופאים קיימת הזכות לחופש ביטוי, ככל אזרחי המדינה. מומלץ כי רופא ישקול את דבריו כאשר הוא מתבטא בתקשורת ובכלל, בבחינת "חכמים היזהרו בדבריכם" (אבטליון, משנה, מסכת אבות). הרופא ינהג באחריות, בהתחשבות, בכבוד ובסובלנות בדיבורו, ויתבטא באיפוק בכל מסגרת הקשורה למקצועו או מקום עבודתו. הרופא לא ינצל לרעה את מעמדו, כאשר הוא מציג את דעותיו כמסתמך על עולם הידע שלו ברפואה.
לנייר העמדה – ליחצו כאן
פרופ' ישראל שטראוס, מנהל אגף בריאות הנפש, מרכז רפואי מעייני ישועה; חבר בלשכה לאתיקה של הר"י
ד"ר תמי קרני, יו"ר הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית בישראל; כירורגית ב"אסף הרופא"
ספרות:
- Havard JD. Green College lectures. The responsibility
of the doctor. BMJ 1989; 299: 503-8.
- Barondess JA. Medicine against society. Lessons
from the Third Reich. JAMA 1996; 276: 1657-61.
- Hathout L. The right to practice medicine without
repercussions: ethical issues in times of political
strife. Philos Ethics Humanit Med 2012; 7: 11.
- American Psychiatric Association. The principles
of medical ethics with annotations especially applicable
to psychiatry. Am J Psychiatry 1973; 130:
1057-64.
- Sarkar SP. Boundary violation and sexual
exploitation in psychiatry and psychotherapy: a
review. Adv Psychiatr Treat 2004; 10: 312-20.
- Strous RD. Ethical considerations during times of
conflict: challenges and pitfalls for the psychiatrist.
Isr J Psychiatry Relat Sci 2013; 50: 122-8.
- World Medical Association. Guidelines for medical
doctors concerning torture and other cruel, inhuman
or degrading treatment or punishment in
relation to detention and imprisonment (Declaration
of Tokyo), http://www.wma.net/en/30
publications/10policies/c18/ accessed 3 November
2011.
- Strous RD. Commentary: Political activism: should
psychologists and psychiatrists try to make a
difference? Isr J Psychiatry Relat Sci 2007; 44: 12-17.
- Francis CK. The medical ethos and social responsibility
in clinical medicine. J Natl Med Assoc 2001;
93: 157-69.
- Gruen RL, Campbell EG, Blumenthal D. Public
roles of US physicians: community participation,
political involvement, and collective advocacy.
JAMA 2006; 296: 2467-75.
- Marek A. The socio-political involvement of
physicians with ties to the Lodź-based ‘Czasopismo
Lekarskie’ (‘Physicians’ Journal’) in the years 1899-
- Med Nowozytna 2003; 10: 121-52.